מה עושים כאשר "לילד שלי אין חברים"?
אין כמעט ילד שאינו מעוניין בחברת בני גילו. עם זאת, ילדים רבים אינם מצליחים ליצור קשרים מספקים עם חבריהם, והם נותרים מבודדים ולעתים אף דחויים. בידוד חברתי משפיע בדרך כלל על מצבו הרגשי של הילד, ולעתים אף על מצבו הלימודי.
מה הסיבות להיותם של ילדים מסוימים מבודדים חברתית?
כאשר חברת הילדים אינה מקבלת ילד מסוים, יש לכך סיבה. הסיבות להיותו של ילד מבודד מבחינה חברתית יכולות להיות מגוונות: היותו מופנם וביישן, או להיפך- היותו אימפולסיבי ודומיננטי מאד. ישנם ילדים שהדימוי העצמי שלהם נמוך מאד ועל כן ילדים אחרים מתרחקים מהם. ישנם ילדים רבים, במיוחד בעלי לקויות למידה (אבל לא רק), שאינם יודעים לפרש קודים חברתיים ולנהוג על פיהם.
איך אפשר לעזור לילדים אלה?
חשוב מאד לעזור לילד להבין מה מונע ממנו ליצור קשרים. לנו כהורים קשה מאד לעתים לקבל את העובדה שמקור הבעיה הוא בילד שלנו ולא בחברה. קבלת העובדה הזו היא צעד ראשון בעזרה שאנו יכולים להושיט לילדנו לשנות את המצב.
סביר להניח שההתנהגויות אשר מכשילות את הילד בחברת הילדים מופיעות גם בבית. הסבו את תשומת ליבו של ילדכם להתנהגויות אלה, מבלי להאשים ולשפוט אותו. נסו לחשוב יחד איתו על דרכים אחרות לתקשר ולפתור בעיות. חשוב שהילד ייקח אחריות על התנהגותו, אך אין טעם לטעת בו רגשות אשמה.
לאיזו עזרה מקצועית כדאי לפנות?
לעתים קרובות עדיף למצוא עזרה בתחום זה מחוץ לבית, שכן ההורים מעורבים מאד מבחינה רגשית ולא תמיד יש להם את הכלים לראות את המצב בעין אובייקטיבית. המענה הטוב ביותר הוא קבוצה טיפולית או קבוצה למיומנויות חברתיות. בקבוצה כזו לומדים הילדים לתקשר זה עם זה בדרכים יעילות יותר, דרך התנסות. תפקידו של המטפל/מנחה להראות לילדים מה דפוסי ההתנהגות הבעייתיים שלהם, ולעזור להם למצוא פתרונות. קבוצה כזו יכולה לסייע רבות גם לחיזוק הדימוי העצמי, שכן ילדים רבים המתקשים להתמודד בקבוצה גדולה (כמו כיתה), מרגישים טוב בקבוצה קטנה ומצליחים במסגרתה לבטא את עצמם בצורה טובה שמעניקה להם ביטחון בהמשך גם מחוץ לקבוצה.
טליה בנדרלי- מטפלת באמנות ומנחת קבוצות, מנהלת מרכז הטיפול ב"תלתן"- מרכז למידה וטיפול.
