תאור מקרה- קבוצה טיפולית חברתית לבני 8-9
לפניכם הטור השני בסדרת טורים אשר עוסקים בטיפול קבוצתי בילדים ומתבגרים. הטור בנוי כהצגת מקרה של קבוצה מסוימת (הקבוצה אינה קיימת במציאות, אך כל ההתרחשויות מבוססות על הניסיון שלי בהנחיית קבוצות דומות), ומאפשר הצצה למה שמתרחש בתוך חדר הטיפולים. דרך הצגת המקרה, אני מקווה כי תוכלו להבין טוב יותר כיצד עובד הטיפול הקבוצתי ובמה הוא תורם למיומנויות החברתיות ולביטחון העצמי של המשתתפים בו.
תום, אדיר, יהלי, נעמה ושחר (בני 8-9) עמדו שקטים מחוף לחדר, כל אחד נצמד לאמו או לאביו, חלקם משוחחים בשקט. כשנפתחה הדלת, דורית הזמינה אותם בחיוך להיכנס ולהתיישב במעגל על הכריות שהכינה מראש. כשנעמה נכנסת, היא הולכת מיד לסל עם הבובות, פותחת אותו ולוקחת בובה. היא מתלהבת מהחדר, ועוברת בין הפינות: תחפושות, חומרי יצירה, ארגז חול.. נוגעת בדברים ומדברת תוך כדי. דורית מזמינה אותה לבוא לשבת יחד עם הבובה שמצאה, ומוסיפה: "אני רואה שאת מאד נרגשת מהחדר החדש. אני מבטיחה שבהמשך תוכלי לשחק בכל הדברים שיש כאן, אבל עכשיו אני מבקשת שתבואי לשבת עם כולם", נעמה מתרצה ומצטרפת לילדים האחרים.
דרך הפעילות שהכינה דורית לפגישה הראשונה, היא לומדת הרבה על כל אחד מן הילדים. לכל אחד נתנה קופסת נעליים, וביקשה לקשטה, מבפנים ומבחוץ. תום, שהיה מאד שקט במהלך הפגישה, השקיע רק בפנים הקופסה, ולא התייחס כלל לצידה החיצוני. נעמה סיימה בחמש דקות, וביקשה ללכת לקפוץ בטרמפולינה. אדיר, שלאחר המבוכה הראשונית תפס מקום דומיננטי בדינאמיקה של הקבוצה, חיבר לקופסה שלו כל מיני עצמים גדולים שהגדילו את נפחה. שחר ישבה במקומה, שקטה, ולא החלה לעבוד עד שדורית התערבה ועזרה לה. יהלי התחיל לעבוד רק אחרי שאדיר התחיל וחיקה את רעיונותיו, בסגנון מעט פחות אקספרסיבי.
בסיום הפעילות, דורית מכנסת את הילדים בחזרה למעגל הכריות, ומבררת עם כל אחד איך הרגיש במפגש. התשובות קצרות: "כייף", "משעמם", "בסדר". עם הזמן, היא תלמד אותם שפה רגשית עשירה יותר והילדים ילמדו להתבונן בצורה עמוקה וביקורתית יותר על החוויה שעברו ואף ילמדו ליצור עבודות משותפות ולעבוד ביחד כקבוצה.
